אקסקל » Материалы за דצמבר 2011 года

אהבת ציון בשירתו של הרב מנחם שמואל הלוי, אלול תרמ"ד – י"ט שבט ת"ש (1884-1940)

רבי מנחם שמואל הלוי, המכונה כמו כן בשם מולה מנחם, נולד בהמדאן ב1884 למשפחת שושלת רבנים מכובדת. אביו, הרב שמואל בן אליהו הלוי, היה רב ושופט הקהילה היהודית בהמדאן .מנחם ואחיו יעקב חונכו במדעי יהדות בישיבת אביהם "מנחת שמואל". ב1900 כאשר נוסד בית הספר "כל ישראל חברים", כי"ח, בהמדאן, מנחם שהראה עניין גם בלימודים מערביים, נרשם ולמד שם צרפתית. ב1904, הוא כבר מלמד צרפתית ועברית באליאנס הישראלית, וב1910 הוא מגיע לכהן כמנהל ביה"ס. הוא גם עובד כמורה פרטי לילדי המוסלמים העשירים. יותר מאוחר, מנחם מתמנה כרב הקהילה היהודית בהמדאן, וכמו כן כנציג היהודים בעירייה

לתולדות היהודים ההרריים – " ג'וּהוּרוֹ" (Juhuro - יהודים)

היהודים ההרריים, שכינו עצמם ג'וּהוּרוֹ ( Juhuro - יהודים), הם בני אחת העדות היהודיות העתיקות בעם היהודי. לפי מסורת שהייתה מקובלת במאה ה־19 בקרב בני העדה, מוצאם מעשרת השבטים שהוגלו מממלכת ישראל במאה ה־8 לפני הספירה. מסורת זו מעורפלת ואין בידינו עדויות להוכיח את נכונותה ואולם ברור שכבר במאה ה־3 לספירה היו קהילות יהודיות במזרח הקווקז. נוכח הרדיפות נגד היהודים בפרס נמלטו רבים לקווקז שנמצאה בשולי האימפריה והביאו עמם את הלשון ממשפחת השפות האיראניות (הפרסיות). אחד מחכמי העדה מוזכר כבר בתלמוד הירושלמי; זהו רבי שמעון ספרא דֶטִירְבֵנט , ששמו מסגיר את הקשר שלו לעיר דרבנט. היהודים שהתיישבו באזורים ההרריים של מזרח הקווקז בנו את יישוביהם בערוצים הצרים שבין ההרים וסמוך למקורות מים. הבידוד סייע להם לשמור על ייחוד מנהגיהם ועל הלשון שהביאו אתם מפרס. היהודים ההרריים השתייכו אפוא בתקופה זו לתחום התרבותי של יהדות פרס

שפתם של היהודים ההרריים – "זוּהוּן ג'וּהוּרי" ( Zuhun Juhuri - השפה היהודית)

שפתם של היהודים ההרריים הקווקזים היא אתנולקט (ניב אתני) של השפה התאתית, השייכת לתת הקבוצה הדרום מערבית של השפות האיראניות (פרסיות). אפשר להצביע על ארבעה להגים מקומיים של אתנולקט זה: להגי דרבנט, קובה, מַחַצְ'קַלָה, נַלְצִ'יק (היסטורית הלהג החַ'יטע'י ) ווַרְטַשֶן - עתה אוגוּז (היסטורית הלהג השירוואני ). בספרות המדעית מקובל לכנות אתנולקט זה בשם "השפה התאתית-יהודית" ובפי היהודים ההרריים הוא מכונה"זוּהוּן ג'וּהוּרי" (השפה היהודית). בלהגים של השפה התאתית השונים מתאתית-יהודית דוברים מקצת מוסלמים באזרבאיג'אן וקבוצה קטנה של נוצרים שהיגרה באחרונה מאזרבאיג'אן לארמניה. השפה התאתית-יהודית הספרותית מבוססת על הלהג הדרבנטי (הדֶרבֵנְדִי ).

מחקר חדש על השואה בחצי-האי קרים ובקווקז

מחקר חדש על השואה בחצי-האי קרים ובקווקז הרופא הראשי של קרץ', ד "ר פיליפנקו, היה מוכר ברבים כ"אנטישמי קיצוני מדופלם ושורשי", חבר בארגון הריאקציוני הידוע לשמצה "המאה השחורה". כאשר כבשו הגרמנים את קרץ', עיר קטנה בחצי-האי קרים שבדרום אוקראינה, במהלך מהיר מאוד בסוף אוקטובר 1941, החל בה מיד מצוד נרחב אחר היהודים כדי לחסלם. ד"ר פיליפנקו התייצב לפני שלטונות הכיבוש ואמר: "אינכם יכולים לרוקן את העיר הזאת מרופאיה. יהיו כאן מחלות נוראות, לא יהיה מי שיטפל בהמוני החולים". השתדלנות הזאת עצרה בבת-אחת את מכונת ההשמדה המקומית. רופאים יהודים בעיר נותרו בחיים. שלושה שבועות אחר-כך הגיע לקרץ' כוח נחתים של הצבא האדום הסובייטי ובתום קרב קשה שחרר אותה מידי הגרמנים. יחידה מיוחדת בכוח הסובייטי החלה לברר בין המקומיים מי סייע לגרמנים בתקופת הכיבוש וכך הגיעו לד"ר פיליפנקו. ללא משפט הוא הוצא מיד להורג באשמה ששיתף פעולה עם הנאצים, למרות שהציל לא מעט יהודים.

המשהדים באמריקה: חלקה של הדת בשימור הזהות בקהילת מהגרים

לאחר היציאה מן האניסות היו רק מעט ציון ארועי זיכרון מסודרים ועקביים ברמה הקהילתית, המעורבות בנושאים דתיים שימשה במידה רבה כתחליף. ההשתתפות התדירה בארועים דתיים והפיכתם לארועים קהילתיים וכן חגיגתם במסגרת המשפחתית גם ע"י מי שאינם מגדירים את עצמם כדתיים וכן הקשר ההדוק שראו בני הקהילה בין זהותם האתנית ובין דתיותם – בעבר ובהווה הם האמצעים העיקריים שהופכים את המעשה הדתי למעשה של זיכרון קהילתי. גם בתי הכנסת שימשו כמחוזות זיכרון, לפחות, במידה שהם שימשו כמרכזים דתיים.

קשרים בין יהודי פרס ויהודי בבל

קהילות יהודי פרס ויהודי בבל בהיותן סמוכות זו לזו עמדו בקשרים לאורך כל השנים. יהודים מכאן ומכאן סחרו אלה עם אלה ואף החליפו מקומות ישוב מכאן ומכאן. אולם נראה שמבין שתי הקהילות, קהילת יהודי בבל היתה החזקה יותר והדומיננטית.

'פ'ארסי מידוני?' עיון בשאלת מיקומם של יוצאי איראן במפה האתנית-תרבותית הישראלית

..."ומלח הארץ בעניות הדעת / אחריך קוראים/ פרסי מידונה/ מה חשבת עליהם אז, אבא?"

תיאורה של אסתר קנקה – שקלים את חוויית אביה העולה בשיריה 'פרסי מידונה' 'אות' מציג את ההתנסות של עולי איראן בשנות ה50 והיחס אליהם מהאוכלוסייה הותיקה בצורה המוכרת מתיאורים של כותבים אחרים משנות ה50 מצפון אפריקה והמזה"ת , אם כי נותנת לה גם גוון ייחודי. תשומת ליבי לשורות אלה עלתה בעקבות כמה התייחסויות לביטוי זה ('פ'ארסי מידוני') בקרב אנשי חינוך שהשתתפו בסדנאות שערכתי בנושא ריבוי התרבויות בישראל, אלא שבהתנסויות אלה למדתי שהביטוי עצמו הפך בתקופות מסוימות לכינוי ליוצאי פרס שמשמעותו כלל לא מובנת למשתמשים חיצוניים לקהילה , אבל יש לו קונוטציה שלילית דווקא בקרב עולים אחרים מצפון אפריקה והמזה"ת. אנקדוטה זו, אם כן, מדגימה שאלה רחבה יותר לגבי ההבדל בין ההתנסות של עולים מקבוצות שונות לבין הדמיון הסטרוקטוראלי ביניהם.

ציונות בקווקז - הערגה לציון והעליות לארץ

ציונות בקווקז - הערגה לציון והעליות לארץ יהודי הקווקז רואים עצמם צאצאי עשרת השבטים שהוגלו מישראל בידי שלמנאסר החמישי מלך אשור. מסורת זו ואמונתם הדתית הביאו אותם להגשמה ציונית עוד טרם הקמתה של התנועה הציונית.

"בין רציפות ותמורה: הנהגת הקהילה היהודית בטהראן, איראן"

"כל מקום שיש בו עדה מישראל, צריך להכין בו בית שייכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה, ומקום זה נקרא בית הכנסת. וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית כנסת ולקנות להם ספר תורה נביאים כתובים". (משנה לרמב"ם, הלכות תפילה, פרק יא, הלכה א).

הקהילה היהודית על מוסדותיה, דפוסי הנהגתה ודרכי פעולתה היא תופעת יסוד בחיי עם ישראל בכל התפוצות החל מתקופת בית שני. מחקרים רבים הוקדשו לדיון בהנהגת הקהילות היהודיות ולאופן ארגונן בארצות השונות מול השלטונות המקומיים ובינן לבין עצמן. הנהגת קהילת יהודי טהראן, בירת איראן, במהלך המאות ה-19 וה-20 (עד למלחמת העולם השנייה) - נושא זה נחקר עד כה באופן מצומצם, על אף חשיבותה הרבה של ההנהגה היהודית לחיי הקהילות היהודיות באיראן.

עמדות ותגובות של רבנים וראשי קהל באיראן כלפי ההשפעה המערבית במאה ה-19

המאה ה-19 מהווה תקופה חשובה וקריטית בתולדות יהודי איראן בעת החדשה. מרבית הקהילות והיישובים היהודיים במדינה רחבת ידיים זו סבלו מהגבלות ואפליות משפטיות, סוציו-אקונומיות, אזרחיות ודתיות. הגבלות אלה, אשר היו מעוגנות ברובן בהלכה ובמסורת השיעית, השפיעו לרעה על כל תחומי החיים, הפעילות והיצירה בקהילות השונות. להגבלות אלה נוספו היעדר ביטחון פיסי, פגיעות בנפש וברכוש והתקפות ופוגרומים מצד חלקים ואלמנטים שונים מקרב האוכלוסייה, היו חשופים למצוקות ופגיעות שנבעו מההיסטוריה ומתנאי החיים הייחודיים באיראן בתקופה זו (בין אלה היו מחלות אפידמיות, תקופות של רעב המוני, תנודות ומשברים כלכליים ובמיוחד מערכת שלטונית ואדמיניסטרטיבית מיושנת, שרירותית ולרוב שרירותית ומושחתת).
חדשות קהילה קווקזית

לוח שנה

«    דצמבר 2011    »
ПнВтСрЧтПтСбВс
 
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31