אתאר כאן את גלגוליו של כתב יד עברי על פני למעלה מחמש מאות שנה, בארצות הים התיכון ובאירופה. ראשיתו של הספר סמוך לגירוש היהודים מספרד ותלאותיו תמו רק אחרי השואה. כתב היד המקורי הכיל כנראה את מדרשי רבה לחומשי התורה בחמישה כרכים, אבל במהלך הדורות אבדו רובם ונותר לפליטה רק החלק הרביעי ובו רובו של המדרש לספר במדבר. המעתיק היה יהודי ספרדי, כנראה אחד האחים יעקב או יוסף פרונטינו ס"ט, שהתמחו בהעתקת ספרים עבריים בספרד ואחר כך במרוקו. אפשר שהספר הועתק באחד מבתי הכנסת שהתקיימו בסביליה ("אבן יעיש") סמוך לפני גירוש ספרד ואפשר שהוא הועתק זמן מה לאחר מכן במרוקו. בכל אופן ברור שהספר שהה במרוקו עד המאה הי"ז ואז הוא היה בידיו של הרב יעקב חאגיז.

הגותו של הרמב"ם תפסה מקום מרכזי למדיי במרוקו. מצויה בידינו עדות מן המאה הי"ד מקולמוסו של פילוסוף יהודי פרובינציאלי (יוסף אבן כספי) אשר סיפר כי "הישמעאלים בפאס ובשאר ארצות קבעו שם מדרשות ללמוד 'ספר המורה' מפי סופרים יהודיים", ולא בכדי הוא הביע את תקוותו לעתיד: "ואעבור פאס, כי שמעתי שמה ישבו כסאות לחכמים" (ספר המוסר).

משנת תש"ן המכון החל בתיעוד עדות ישראל בצורה שיטתית של מחזור השנה ומחזור החיים בשיתוף המחלקה למוסיקה של אוניברסיטת בר-אילן והפונותיקה הלאומית, ובשנת תשנ"ט תיעדנו את המסורות המוסיקליות של יהדות איראן.

המסורת המוסיקאליות של יהדות איראן שייכת לקבוצה גדולה של תרבויות שטרם נחקרו, וכיום כבר יש חומר גלם שישמש את החוקרים, וראויה עדה זו שהמוסיקה היהודית שלה תחקר בהשוואה למוסיקה הפרסית הכוללת

הפרסית האמצעית והארמית הבבלית שימשו יחדיו בבבל בתקופה הסאסאנית.

באחד מן הדיאלקטים של הפרסית האמצעית, מצויות אידיוגרמות הכתובות בארמית בבלית ונקראות פהלוי.

באחד מקבצי החוקים מן התקופה הסאסאנית, MADIGDAN I HAZAR DADISTAN , בספר אלף החוקים, מצויות אידיוגרמות אשר פשרן יובן בזיקה למונחים מקבילים בתלמוד הבבלי