אקסקל » חדשות » חדשות בארץ » חדשות פוליטיקאים בישראל » מדוע אהוד ברק מיהר למנות את יואב גלנט? ו


מדוע אהוד ברק מיהר למנות את יואב גלנט? ו


מדוע אהוד ברק מיהר למנות את יואב גלנט? ו
מדוע פרצה מהומה סביב מינוי הרמטכ"ל החדש ומה עומד מאחוריה?
מדוע אהוד ברק מיהר למנות את יואב גלנט?
מדוע נתניהו הסכים פתאום לנהל מו"מ ישיר עם הפלסטינאים למרות התנגדותם הנחרצת של חברי הקואליציה?
מדוע שותק צחי הנגבי?

לכאורה לארבעת ה"מדוע" אין כל קשר. ואולם, ארבעתם אכן קשורים זה בזה. מבט מקרוב יראה כי קיים קו משווה ברור המעיד על הכיוון עליו מפנה מבט נתניהו, כן , כן זהו הכיוון...איראן - היא הגורם העיקרי לכל המהומה.
וכעט ננסה להבין ולקשור ביניהם את ארבעת ה"מדוע".

נתחיל, כמובן, מהנושא הכי פחות נעים והכי פחות מובן לכולנו – המכתב המזויף, התלונה למשטרת ישראל, החקירה, החשדות והאשמות ההדדיים, הוועדה, אשר טרם סיימה את עבודתה מכיוון שטרם הסתיימה החקירה, והתוצאה – מינוי של הרמטכ"ל החדש למרות סיום החקירה ועבודת הוועדה. כל מהלך האירוע, או יותר נכון "משחק המינוי", נראה משונה במעט, אם לא לומר חפוז, שקרי ומבלבל. אבל, עובדה זו עובדה, ולנו רק נשאר לאחל לרמטכ"ל הנכנס הצלחה בתפקידו החדש.

לדאבון רבים, הסתבר, כי כמו במשחקי הישרדות רבים אחרים, גם ב"משחק" הזה בנחר מנצח. אני מניח כי אין כל צורך להבין את המניעים האתיים והנורמטיביים של משחק מסוג זה, הם כנראה פשוט לא קיימים.
השאלה המעניינת היא, אם ישנו מנצח, אזי מי המפסיד? לא, המפסידים הם לא שלושת המועמדים האחרים לרמטכלות, כאן, קורא יקר, ארשה לעצמי טיפה לסתות לנושא משני אחר, כאשר מבטיח לחזור לנושא העיקרי של הכתבה בהמשך.

ה"מדוע" השני מביא אותנו להחלטתו החפוזה של אהוד ברק למנות רמטכ"ל חדש, ללא דיונים מוקדמים כמקובל. לאיפה הוא מיהר? הרי כאשר אנו מדברים על ברק, אנו מדברים על בן אדם שקול, משכיל ומקצועי. אפשר לתמוך או לא לתמוך בנקודת מבטו הפוליטית, אפשר להאשים אותו בחטאים רבים, אבל להאשים אותו בחוסר מקצועיות יהווה טעות חמורה. אם כך, המינוי היה מקצועי, אבל מה באמת קורה מאחורי וילון הברזל של צה"ל? מה גרם לברק לרצות להחליף את אשכנזי? ממה נבע החיפזון להחליפו, למרות שידוע הן לשר הביטחון, הן לצבא, הן להנהגת המדינה והן לעם, כי אשכנזי הוא איש מקצוע ורמטכ"ל מבריק. במה כל העניין? העניין הוא במפת המזרח התיכון, כן, במפה הזאת, אשר לאחרונה מדאיגה יותר ויותר את ההנהגה הפוליטית בישראל, אשר יותר ויותר מפנה מבט לכיוון איראן.

כעת ל"מדוע" השני. קוראים יקרים, האם לא ניראת לכם מוזרה העובדה כי בנימין נתניהו הלך למו"מ ישיר עם הפלסטינאים, למרות נקודת מבטו ונקודות המבט של חבריו לקואליציה? ולמרות זאת, הוא הסכים למו"מ ישיר, סביר אף כי בלי להאמין בהצלחתו. העובדות מדברות בעד עצמן, נראה כי גם אבו מאזן נמצא באותה הסירה הטובעת, גם הוא לא זוכה לתמיכה פנימית של הנהגתו. נוצר כאן מצב משונה, בו שני הצדדים מנהלים מו"מ ללא בסיס וביסוס, ללא תמיכת הליגה הערבית, ובזמן שאף צד לא מאמין בתוצאותיו ובהצלחתו. אם כך העניין נוצרת תמונה של מו"מ למראית עין, על מנת אולי לשכנע את העולם כי פני נתניהו מעידות לשלום. מדוע דווקא עכשיו מנסה ראש הממשלה להראות את כוונותיו לשלום? בזמן שאפילו שריו בממשלתו לא מאמינים לו. התשובה כנראה פשוטה – נתניהו מכין את הקרקע לשינוי אותה המפה של מזרח התיכון. כאן, אנחנו בעצם, הופכים לעדים חיים להכנות לקראת מהלך נרחב ורציני, בעת שהשיחות עם הפלסטינאים מהוות הסבת תשומת לב ציבורית ותו לא.

ה"מדוע" הרביעי הוא הקשה ביותר. צחי הנגבי, הוא האדם המוכר לכל רובדי הפוליטיקה הישראלית. פוליטיקאי בעל השפעה ניכרת הן ב"קדימה" והן ב"ליכוד". במשך שנים רבות, וגם היום, בהיותו באופוזיציה, צחי הנגבי מכהן כיו"ר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת ומכיר היטב ומקרוב את כל ההיבטים הנוגעים לביטחון המדינה. תפקיד מסוג זה רק לעיתים רחוקות מגיע לידיים של נציג האופוזיציה. כך, מתקבלת המסכנה כי הנגבי הרוויח אמון ואת הזכות לו. הנגבי הוא בין אלו המקבלים החלטות גורליות הנוגעות לביטחון ישראל.
אולם, משונה העובדה כי בהיותו אחד מראשי "קדימה" לא משמיע את קולו. מדוע? אולי בגלל ענייניו המשפטיים, אולי עקב אי רצונו למשוך עליו תשומת לב יתרה? אולי, מי יודע?

כעת, בואו ננסה לסכם את כל האמור:

1. הגישות לאיום האיראני שונות לחלוטין בעיניי אשכנזי וגלנט, על כך לפחות נאמר בגלוי בדרגים הצבאיים. מדברים על כך שאשכנזי בעד הגישה השקולה לאיום, כאשר גלנט בעד הגישה הקונסטרוקטיבית. ובכן, גלנט בעד פתרון מהיר ונוקשה בהתמודדות עם האיום, בעוד שאשכנזי משאר כי ישראל טרם מוכנה להתמודד איתו.

2. בכל הנוגע לברק, הוא נמצא במצב פוליטי הרחוק מלהיות פשוט. הוא למעשה איבד השפעה במפלגתו והרייטינג שלו צונח במהירות קטסטרופאלית. רק מצב ביטחוני קשה ורציני, גם אם יהיה בדוי, יוכל להחזיר את עטרתו ליושנה. כאן הוא זקוק נואשות לתמיכתו של גלנט.

3. מצבו של נתניהו פחות מסובך מזה של ברק. יחד עם זאת הוא מבין כי אם לא יהיו שינויים משמעותיים או לפחות לא תהיי ראותם, ראשות הממשלה הבאה לא תהיה נתונה לו.

4. הנגבי אף פעם לא הסתיר את הנחיצות למנוע מאיראן פיתוח משק גרעיני, גם אם בדרך כוחנית. כאן הוא משתלב בצורה יוצאת מן הכלל לצוות "נתניהו וברק".


לפנינו, שלושה פוליטיקאים רציניים, אשר ככל הנראה מוכנים ומזומנים להכות באיראן. אזי מה או יותר נכון מי יכול היה להפריע? היחיד שבכוחו להפריע הינו הרמטכ"ל אשכנזי ועמדתו לעניין שאליה היה מגן בכל כוחו הפוליטי והצבאי. אך המצב השתנה במהירות והרמטכ"ל החדש ספק אם יפריע בהחלטות. אם ללכת לפי היגיון זה, אזי ראש הממשלה "בעד", שר הביטחון "בעד", יו"ר וועדת החוץ והביטחון "בעד", הרמטכ"ל "בעד". נשאר רק לערב את תמיכת האופוזיציה וכאן לצחי הנגבי ישנן סמכויות מיוחדות ובהתאם יתרונות רבים.

ולנו, קוראים יקרים, נשאר רק להיות עדים למהלכים עתידיים, יתכן מאוד שכבר לא על פי התסריט שלנו...לא קשה לנחש, מיהו בעצם אותו המפסיד ב"משחק"....
Прочитали: 1227 человек
Рейтинг:

Оставить комментарий пользователям Вконтакте и Facebook


14-09-2010, 19:08

Информация
לקוחות בקבוצהГости, לא ניתן להשאיר תגובות בחדשות.
חדשות קהילה קווקזית

לוח שנה

«    אוקטובר 2013    »
ПнВтСрЧтПтСбВс
 
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31