אקסקל » חדשות » חדשות בארץ » חדשות פוליטיקאים בישראל » דברי ראש הממשלה נתניהו בוועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים צפון אמריקאיים


דברי ראש הממשלה נתניהו בוועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים צפון אמריקאיים


דברי ראש הממשלה נתניהו בוועידת הנשיאים של ארגונים יהודיים צפון אמריקאייםתודה רבה אלן ומלקולם וכולכם.
אני רואה פה חברים ותיקים, חברים עם ניסיון, חברים נאמנים. תמיד הייתם איתנים, חד משמעים ומרוכזים במטרה אחת – והיא להגן על מדינת ישראל ולהבטיח את עתידה של המדינה היהודית ועתידם של העם היהודי.

הריכוז ובהירות החזון ברורים באולם זה, ואנו זקוקים להם מאוד היום. דברתי בשבועות האחרונים על החולות הנעים בין הודו וגיברלטר, בין פקיסטן לבין מרוקו. שרדתי סופת חול אחת או שתיים בחיי ושני הדברים החשובים ביותר שלהם אתה זקוק הם לא לאבד את הידיעה היכן אתה נמצא ולא לאבד את הידיעה להיכן אתה הולך. תשמור על תחושת מיקום ברור וכיוון ברור.

לפני שבועיים, בנאום שנאמתי בכנסת, אמרתי שכל העולם צופה על סופת החול הזאת. אמרתי שמנהיגים וקובעי-מדיניות בוושינגטון, לונדון, פאריס וברלין הביעו תמיכה איתנה במפגינים שבקהיר.

אבל ציינתי גם, שבו בעת המפגינים זכו בתמיכה גם בטהרן. אני יכול להבטיח לכם דבר אחד: המנהיגים במערב והמנהיגים בטהרן אינם רוצים באותו עתיד למצרים. מנהיגים אמריקאים ואירופאים רוצים מצרים חופשית, דמוקרטית, חפצה שלום ומשגשגת. הם רוצים מצרים שמסתכלת קדימה ומתקדמת לקראת עתידה של המאה ה-21. הם רוצים מצרים שנהנית מיחסי שלום עם שכניה ומקדמת יציבות באזור כולו.

מאידך, יש את המנהיגים בטהרן. הם רוצים מצרים שנשלטת על ידי אותה רודנות ברזל שמחצה זכויות אדם באיראן מזה שלושה עשורים. הם לא רוצים מצרים שמסתכלת קדימה למאה ה-21. הם רוצים מצרים שמסתכלת אחורה למאה ה-9. הם רוצים מצרים שתשבור את השלום עם ישראל – שתצטרף לאיראן בתמיכתה בטרור ושפיכות דמים באזור ובמקומות רבים מסביב לעולם.

יש כאן שאלה: כיצד שני חזונות שהם לחלוטין מנוגדים זה לזה מוצאים תקווה בהפגנות ברחובות וכיכרות קהיר? התשובה פשוטה למדי: אף אחד לא יודע מה צופה העתיד במצרים. אנשים בוושינגטון אינם יודעים. אנשים בטהרן אינם יודעים. ואולי, קשה לכם להאמין, אבל אפילו בעלי טור ב"ניו יורק טיימס" אינם יודעים.

שינוי הסטאטוס קוו אמנם יכול להוביל לתוצאה טובה יותר. זה קרה לפני שני עשורים בברלין, בפראג ובבוקרסט. בשנת 1989, השינוי הגדול במזרח אירופה אכן היה לטובה. את זה אפשר לומר כיום בברור.

אולם שינוי יכול להוביל גם לתוצאות גרועות יותר – מבחינת החופש, מבחינת זכויות אדם ומבחינת שלום. בשנת 1917, היה שינוי אדיר ותקוות גדולות עד ששלושת חודשי ממשלת קרנסקי הוחלפו ב-70 שנה של אפלה סובייטית.

בשנת 1979, הייתה תקווה אמתית לדמוקרטיה והתקדמות באיראן, אולם כמה חודשים של ממשלת בחטיאר הובילו לשלושים שנות חשיכה של איסלם מיליטנטי. זה קורה גם בלבנון היום.

אתם זוכרים שלפני כחמש שנים, רבבות לבנונים התאספו בכיכרות בירות? ישנם דיווחים שהיה מדובר בערך ב-800,000 איש. כחמישית מאוכלוסיית לבנון, עשרות מיליוני מצרים באופן השוואתי. הקריאות לחופש שנשמעו שם, קריאות שהתחילו את מהפכת הארזים, היו אמתיים באותו מידה לקריאות הנשמעות כיום בקהיר.

העולם החופשי תמך גם במפגינים ההם. היה נדמה שהם מבשרים על יום חדש ללבנון, לבוקר חדש, להתחלה חדשה, לאפשרויות חדשות. כולם בעולם הדמוקרטי ומעבר לעולם הדמוקרטי האמינו כך. אולם לא לזה תכננה איראן בלבנון. הם עבדו קשה מאוד במהלך חמש השנים האחרונות כדי להבטיח עתיד אחר ללבנון.

לאחר חמש שנים חזבאללה, שהוא ארגון טרור שלא מכבד זכויות אדם, שרומס זכויות אדם, שמתאכזר לאנשיו, שמשליט טרור בכל מזרח התיכון, שיורה טילים לעבר לישראל – לאחר חמש שנים, לאחר ההבטחה האדירה של מהפכת הארזים, לבנון כיום נשלטת – דה פקטו – על ידי חזבאללה, המשמשת כשלוחה של איראן. רק היום, מנהיג החזבאללה הצהיר על כוונתו לכבוש את הגליל. יש לי חדשות בשבילכם: הוא לא יצליח. הדבר האחרון שעל אנשים לפקפק הוא נחישותה של ישראל ויכולתה להגן על עצמה ועל אזרחיה. אני רוצה להבהיר זאת גם בעברית.


כל מי שמסתתר בבונקר שיישאר בבונקר ואל יפקפק איש בכוחה של ישראל או ביכולתנו להגן על עצמנו. יש לנו ממשלה נחושה, צבא חזק ועם מלוכד. פנינו לשלום עם כל שכנינו אך צה"ל ערוך ומוכן להגן בעוצמה על מדינת ישראל מול כל אויבנו.

חבריי,

ישראל רוצה שמצרים תצליח במסעה לדמוקרטיה אמתית ובר קיימא. אם קיים פער בין ישראל לבין שאר העולם הדמוקרטי הוא בהחלט לא קשור לתקוותינו המשותפות שהקריאות לשינוי במצרים ייענו. אני לא רק אומר זאת רק היום. אמרתי זאת בנאומי הראשון בכנסת לאחר האירועים במצרים לפני כשבועיים, ימים בודדים לאחר תחילת ההפגנות. אמרתי כך, ואני מצטט:

"מובן מאליו שמצרים, שמאמצת לחיקה את המאה ה-21, שמאמצת רפורמות כאלה, היא מקור של תקווה גדולה לעולם, לאזור וגם לנו. אנחנו בישראל מכירים היטב את ערכם של מוסדות דמוקרטיים, את ערכם של ערכי החופש.

אנחנו מכירים בחשיבותם של בתי משפט עצמאיים שמגנים על זכויות הפרט ועל שלטון החוק, אנחנו מכירים בערכה של תקשורת חופשית, של מערכת פרלמנטארית עם קואליציה ועם אופוזיציה.

מובן מאליו שמצרים, שנשענת על המוסדות הללו, מצרים שמעוגנת בערכים דמוקרטיים, מצרים כזו לא תהווה שום איום לשלום, להפך.

אם יש משהו שההיסטוריה המודרנית מלמדת אותנו, הוא שככל שיסודות הדמוקרטיה חזקים יותר, כך יסודות השלום חזקים יותר. השלום בין דמוקרטיות הוא חזק, והדמוקרטיה מחזקת את השלום".

אמרתי זאת לפני שבועיים. כיום אני אומר כך: אם יש הבדל בין ישראל לבין אחרים שלהם גם יש את אותן תקוות הרי שכראש ממשלת ישראל, אני אחראי על ביטחונם של למעלה מ-7 מיליון ישראלים שחיים במדינת היהודים האחת והיחידה.

אינני יכול רק לקוות לטוב. עליי גם לתכנן לרע מכול.

חלק מהתכנון הזה הוא להזהיר את מנהיגי העולם וקובעי-המדיניות לסכנות האפשרויות שאולי עומדות לפנינו – לאו דווקא כי אני רוצה שהסכנות הללו תתממשנה – אלא משום שלי יש אחראיות לעשות כל מה שביכולתי להגדיל את הסיכויים שהן לא תתממשנה. כמנהיגים יהודים, אתם שותפים לאחראיות זו. ידוע לי שנשאתם אחראיות זו שוב ושוב.

דבר אחד ידוע לכולנו – בסופו של דבר, העם המצרי הוא שיחליט את גורלו. אולם ישראל אינה יכולה לטעון לניטראליות בקשר לתוצאה. מעל הכול, אנו רוצים בממשלה מצרית שעודנה מחויבת לשלום עם ישראל. על כל מצרי ומצרי לדעת שהעם הישראלי מחויב לשלום עמם ועם כל שכנינו.

כמעט שני שלישים מאוכלוסיית מצרים – כ-50 מיליון תושבי מצרים – אינם יודעים איך היו החיים לפני שמצרים וישראל עשו שלום. אני זוכר וגם אתם זוכרים. אנו זוכרים את המלחמות, הטרור, החללים, ומשפחות ההרוסות. ואנו זוכרים גם את אותו יום שבו אנואר סאדאת ומנחם בגין לחצו ידיים כאן בירושלים וההיסטוריה השתנתה.

בין לילה, האויב המרכזי שלנו הפך לשותפינו לשלום הראשון. לאחר כמיהה רבה כל כך וסבל רב כל כך, הבטחת השלום סוף סוף התממשה. לאחר מכן, השלום התרחב וכלל גם את השלום הרשמי עם ירדן, שלום רשמי, שבא בעקבות שלום דה פקטו שהתקיים משנת 1970 ואילך.

על אף שטרם השגנו שלום סופי עם הפלסטינאים או עם הסורים או עם הלבנונים, לא אבדה תקוותינו. ולא תאבדנה תקוותינו. אנו עדיין מחויבים להשיג שלום עם כל שכנינו. על שכנינו להסתכל על התרומה של השלום למצרים ולישראל.

אין לי ספק ששמירת השלום והעמקת השלום הם אינטרס למצרים ואני מקווה שזה ילווה את המאמץ המצרי להשיג חברה חופשית ודמוקרטית כאשר הם מבצעים את השינויים שלהם. אנו מאחלים למצרים הצלחה מלאה במאמצם לחשל עתיד חדש, אבל לא נתנצל על תקוותינו שהם יישארו מחויבים לשלום, ללא כל קשר לדרך שבה הם יבחרו.

מוסכמות רבות התמוטטו לאחרונה. מה ש"וויקי-ליקס" חשף – ומה שחלקינו כבר ידענו – הוא שהשלטונות באזורנו לאו דווקא מודאגים בעיקר מהסכסוך הישראלי-פלסטינאי אלא בשאלת איראן.

בעקבות ההפגנות בטוניסיה, במצרים ובמקומות אחרים במזרח התיכון, למדנו שהעמים באזורנו אינם מודאגים בעיקר מהסכסוך הישראלי-פלסטינאי אלא ממדיניותם של המשטרים שלהם.

עדיין יש כאלה שבעיניהם המרכזיות של הסכסוך הישראלי-פלסטינאי באזור ובעולם כולו עודנה אמונה. אין כל ראיה שהמאמנים הללו לא יתעלמו ממנה. אולם ישנם מספר רב של מתבוננים הגונים ואובייקטיביים שמתחילים לזהות את המציאות.

יש אמת אחת שטרם התגלתה: ישראל היא לא זאת שלא רוצה לקדם את המשא ומתן לקראת שלום סופי עם הפלסטינאים. הפלסטינאים אינם מעוניינים בכך. הם לא רוצים לנהל משא ומתן. אני מקווה שזה ישתנה. אני מקווה שהפלסטינאים יחליטו בסוף לשבת בחדר איתנו ולשאת ולתת עד שנשיג הסכם שלום. הם במרחק של 10 דקות בלבד מכאן. הם יכולים לבוא הנה או שאנחנו נוכל ללכת לשם. אנו מוכנים לעשות זאת. הם אינם מוכנים.

כפי שאמרתי, אני מקווה שזה ישתנה משום שאי-אפשר לכפות שלום באופן חד-צדדי או מבחוץ. שלום יבוא רק דרך משא ומתן בין בצדדים בכוונה טובה. לכן אני חוזר על קריאתי לנשיא עבאס שיתחיל לשאת ולתת. אני חושב שאנשים מבינים טוב יותר כיום מה אנחנו אומרים לגבי המשא ומתן: הביטחון באזורנו הוא יסודו של השלום – לא רק כי עלינו לשמור על השלום, אלא משום שעלינו להגן על עצמנו במקרה שהשלום ייפרם. הסכם שלום לבד לא יכול להבטיח את השלום.

נהנו מיחסים של שלום עם מדינה אחת – לא שלום רשמי אלא יחסים שקטים – והמדינה הזאת השתנתה בין לילה. למדינה הזאת קוראים איראן. היו לנו יחסי שלום רשמיים ומעולים עם מדינה נוספת: פגישות בין מנהיגים, סחר נרחב, תרגילים צבאיים משותפים ו-400,000 תיירים מדי שנה – אני בין הישראלים היחידים שלא ביקר שם: בטורקיה. אבל כל זה גם השתנה יום בהיר אחד בדאבוס כאשר מנהיגה של טורקיה תקף את הנשיא שלנו, שמעון פרס. אנו מקווים להחזיר את היחסים עם טורקיה לקדמותם. לא אנחנו בחרנו לטרפד אותם. אבל זה ממחיש את דבריי: הסכם שלום בלבד ויחסי שלום אינם מבטיחים את המשך השלום. עלינו לתמוך בשלום דרך שגשוג, לגיטימציה, ומעל הכול עלינו לאגן אותו בביטחון. זהו אחד הנושאים המרכזיים שעלינו לשאת ולתת.

ישנם דברים אחרים, אבל אי-אפשר לסיים משא ומתן אם לא נתחיל בתהליך. עלינו להתחיל לשאת ולתת ולהתעסק עם זה, ועלינו להתאמץ להשיג שלום מציאותי ובטוח. לדעתי אנשים הגונים רבים מסביב לעולם מבינים היום טוב יותר מה שאני אומר.

בו בעת שאנו עובדים לאגן את השלום עם מצרים ולהרחיב את השלום עם שכנינו, עלינו גם לשמור על ראייה ברורה לגבי הכוח המרכזי שמאיים על השלום באזורנו. ישנם כוחות רבים. יש אי-יציבות. אבל יש כוח אחד שיבטיח שלא יהיה שלום באזורנו, וזה יקרה אם איראן משיגה נשק גרעיני. היא שואפת לזה. היא לא מפתחת תכנית גרעינית, לא כוח גרעיני, לא תחליף לנפט ולא איזוטופים רדיואקטיביים לרפואה – היא רוצה לפתח נשק גרעיני, פצצות אטום. אם איראן – שהיא רוצה בעתיד שונה מאוד במצרים, שהשתלטה על לבנון, שהשתלטה על חצי החברה הפלסטינאית, שהיא קוראת להשמיד את ישראל, שהיא משליטה טרור לכל עבר – אם איראן תשיג נשק גרעיני, זה יהווה איום נורא על השלום. זה יהווה ציר היסטורי. כל אלה שמחפשים שלום, כל אלה שמחפשים יציבות – עליהם להצטרף למאמץ למנוע מזה לקרות.

נעשה עבודה חשובה בעניין. הקהילה הבינלאומית, בהנהגתו של הנשיא אובמה, אימצה סנקציות חשובות באו"ם, ובאו בעקבותן סנקציות נוספות מצד מדינות שהסכימו בעניין הסכנה האיראנית. אין ספק שהסנקציות הללו פגעו בכלכלתה של איראן. אבל הן טרם פגעו בנחישותו של המשטר האיראני לפתח נשק גרעיני.

נחישותו תפגע רק אם הקהילה הבינלאומית תוכיח שהיא נחושה לא פחות מרצונה של איראן לפתח נשק גרעיני. האתגר שעומד לפנינו בשנה הקרובה והאירועים האדירים שמתרחשים בין פקיסטן לבין גיברלטר ורעידת האדמה שמתרחשת – בין כל זה, האתגר הגדול ביותר שבפנינו אנו עומדים הוא לא לאבד את הראייה לגבי האיומים האמתיים על השלום.

נוכל לקוות לטובה בין כל התוצאות. אבל אם למדנו משהו מההיסטוריה של עמנו הרי שאסור לנו להמעיט מכובד האיומים העומדים בפנינו. עלינו לזהות את האיומים בזמן. ועלינו להיות מוכנים תמיד להגן על עצמנו.

אנו מקבלים ביטחון מהעובדה שלמדנו את לקחי ההיסטוריה ואנחנו יודעים שהעם היהודי בכל מקום בעולם עומד לצידנו ולצד ישראל במאמציה להבטיח את עתידה.

אתם עומדים לצידנו הן בסיכול סכנות והן בניצול ההזדמנויות.

ברצוני להודות לכולכם – אלן, מלקולם וכל אחת ואחד מכם – על כך שאתם עומדים לצד ישראל, על המחויבות האיתנה שלכם לעתידנו המשותף, לעתידו של העם היהודי ולעתידה של המדינה היהודית.

תודה רבה, וטוב לראותכם שוב בירושלים.
Прочитали: 457 человек
Рейтинг:

Оставить комментарий пользователям Вконтакте и Facebook


18-02-2011, 11:22

Информация
לקוחות בקבוצהГости, לא ניתן להשאיר תגובות בחדשות.
חדשות קהילה קווקזית

לוח שנה

«    אוקטובר 2013    »
ПнВтСрЧтПтСбВс
 
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31