הגותו של הרמב"ם תפסה מקום מרכזי למדיי במרוקו. מצויה בידינו עדות מן המאה הי"ד מקולמוסו של פילוסוף יהודי פרובינציאלי (יוסף אבן כספי) אשר סיפר כי "הישמעאלים בפאס ובשאר ארצות קבעו שם מדרשות ללמוד 'ספר המורה' מפי סופרים יהודיים", ולא בכדי הוא הביע את תקוותו לעתיד: "ואעבור פאס, כי שמעתי שמה ישבו כסאות לחכמים" (ספר המוסר).
מעמדו של הרמב"ם בארץ זאת עשוי לבוא לידי ביטוי גם בכך שמצויים בידינו למעלה מעשרים פיוטים שנכתבו במרוקו על י"ג עיקרי האמונה החל מגירוש ספרד ועד למאה העשרים (סך כל הפיוטים שבידינו כמאה וחמישים). י"ג העיקרים נתחברו במקורם על ידי הרמב"ם אגב פירושו למשנה, והם הוצגו כתנאי להשגת חלק בעולם הבא, עולם שכולו דעת. תמציות אלו של פרקי שיטה תיאולוגית-פילוסופית עברו עיבוד והתאמה בכניסתן לעולם הליטורגיה. למעשה, מעל היסודות שנכתבו על ידי הרמב"ם נוצקה קומת תשתית נוספת, בה שימשו זה לצד זה שיר השבח הידוע "יגדל אלוהים חי" (לר' דניאל הדיין), ושתי נוסחאות של הצהרות 'אני מאמין' ששובצו בסידורי התפילה בקהילות אשכנז וספרד. עיון בפיוטים הרבים שנכתבו לאחר-מכן במרוקו עשוי לסייע בידינו לגלות את תבניות האמונה המגוונות שביטאו את תפיסת עולמם של המחברים השונים. כך למשל, הפכו האפיונים הפילוסופיים של הרמב"ם את האל ואת תופעת הנבואה לבתי-שיר רווויי רגש לבורא עולם על זיקתו לאדם בכלל ולעם ישראל בפרט. לעתים, נצבעו גם המשמעויות בסממנים מעולמה של הקבלה, כאשר הפייטן לא יכול היה כנראה להדירה מעולמו הדתי.'רשות הפייטן' הרחיבה עד-מאד את גדרם של י"ג יסודות האמונה, והעתיקה את יתדותיהם מעבר למובנם המקורי במשנת הרמב"ם.
פרופ' חנה כשר, אוניברסיטת בר-אילן
