אתאר כאן את גלגוליו של כתב יד עברי על פני למעלה מחמש מאות שנה, בארצות הים התיכון ובאירופה. ראשיתו של הספר סמוך לגירוש היהודים מספרד ותלאותיו תמו רק אחרי השואה. כתב היד המקורי הכיל כנראה את מדרשי רבה לחומשי התורה בחמישה כרכים, אבל במהלך הדורות אבדו רובם ונותר לפליטה רק החלק הרביעי ובו רובו של המדרש לספר במדבר. המעתיק היה יהודי ספרדי, כנראה אחד האחים יעקב או יוסף פרונטינו ס"ט, שהתמחו בהעתקת ספרים עבריים בספרד ואחר כך במרוקו. אפשר שהספר הועתק באחד מבתי הכנסת שהתקיימו בסביליה ("אבן יעיש") סמוך לפני גירוש ספרד ואפשר שהוא הועתק זמן מה לאחר מכן במרוקו. בכל אופן ברור שהספר שהה במרוקו עד המאה הי"ז ואז הוא היה בידיו של הרב יעקב חאגיז.

הגותו של הרמב"ם תפסה מקום מרכזי למדיי במרוקו. מצויה בידינו עדות מן המאה הי"ד מקולמוסו של פילוסוף יהודי פרובינציאלי (יוסף אבן כספי) אשר סיפר כי "הישמעאלים בפאס ובשאר ארצות קבעו שם מדרשות ללמוד 'ספר המורה' מפי סופרים יהודיים", ולא בכדי הוא הביע את תקוותו לעתיד: "ואעבור פאס, כי שמעתי שמה ישבו כסאות לחכמים" (ספר המוסר).

משנת תש"ן המכון החל בתיעוד עדות ישראל בצורה שיטתית של מחזור השנה ומחזור החיים בשיתוף המחלקה למוסיקה של אוניברסיטת בר-אילן והפונותיקה הלאומית, ובשנת תשנ"ט תיעדנו את המסורות המוסיקליות של יהדות איראן.

המסורת המוסיקאליות של יהדות איראן שייכת לקבוצה גדולה של תרבויות שטרם נחקרו, וכיום כבר יש חומר גלם שישמש את החוקרים, וראויה עדה זו שהמוסיקה היהודית שלה תחקר בהשוואה למוסיקה הפרסית הכוללת

הפרסית האמצעית והארמית הבבלית שימשו יחדיו בבבל בתקופה הסאסאנית.

באחד מן הדיאלקטים של הפרסית האמצעית, מצויות אידיוגרמות הכתובות בארמית בבלית ונקראות פהלוי.

באחד מקבצי החוקים מן התקופה הסאסאנית, MADIGDAN I HAZAR DADISTAN , בספר אלף החוקים, מצויות אידיוגרמות אשר פשרן יובן בזיקה למונחים מקבילים בתלמוד הבבלי

בימי הקיץ נעשו הבישולים בחצרות ובימי החורף בתוך הבית. בתקרת הגג הייתה ארובה ממנה יצאו העשן והריחות שנדפו מהבישולים השונים.
חומרי הבעירה היו מעצים וזרדים שאספו היהודים בסביבתם. הלחם נאפה בתנור מיוחד ודמה לפיתות עגולות וגדולות, מרוחות מבחוץ בביצה ועליהן מפזרים גם שומשומים. לחם זה נשאר לתקופה ארוכה. התפריט נקבע מראש ושונה מדי יום. נלמדו מאכלים גם מהשכנים.

יהודים איראניים שעלו לירושלים בסוף המאה הי"ט ובתחילת המאה העשרים הקימו מפעל מרשים ומגוון של תרגום והוצאה לאור. מסקירה קצרה של העליות האיראניות השונות לירושלים עולה תמונה מעניינת של מודעות לשפות תורכיות שונות.

עבור יהודי קווקז הכנסת אורחים היא חוק ומשפט מימי קדם. כבוד גדול הוא לכבד ולארח. היהודים ההרריים מייעדים עבור האורח חדר מיוחד שהוא המפואר ביותר בבית. הכנסת האורחים חמה ולבבית והיא לפי כל כללי המסורת. ברוב הישובים, הנשים רוחצות את רגלי האורח; דבר הנחשב בעיניהן לכבוד גדול השמור לאורחים ולשליחים שבאו מארץ הקודש (רחיצת הרגלים היא מעשה המזכיר את אברהם אבינו עם המלאכים). מנער ועד זקן, יעמדו לכבוד האורח עד שבתו. נהוג שאם אב המשפחה עולה לתורה, יעמדו בניו עד שובו למקומו וינשקו את ידיו. רק לאחר שישב, ישבו גם הם.

נולדתי בסימטה הראשית של השכונה היהודית בטהראן, שהיתה סמל של עוני ועזובה. בגיל 19, לפני שעזבתי את איראן לעלייה לישראל, חזרתי לשכונה לביקור פרידה וצילמתי את סימטאותיה ובנייניה הנוטים ליפול.

עוד לפני היוולדי, היהודים התחילו לעזוב את השכונה ולעבור לאיזורים המפותחים והעשירים של העיר; וזאת הודות לפריחה הכלכלית שלאחר מלחמת העולם השנייה והחופש שהוענק ליהודים הודות לחיזוק השלטון המרכזי.

ר' משה בן מימון [להלן רמב"ם], איש ההלכה, מנהיג הציבור והפילוסוף הגדול, היה לאורך כל חייו (1204-1138) בן עולם האסלאם. החל בשחר ימיו בקורדובה, בירתה של ספרד המוסלמית, ועד להשתקעותו בפוסטאט-קהיר, בירתה של הסולטאנות האיובית, ספג רמב"ם רבות מן התרבות המוסלמית והשתלב בענפי מדע שהיו חלק בלתי נפרד מתרבות זו.

משפחות של יהודים הרריים הן משפחות מרובות ילדים; אין הם מסתפקים בילד אחד או שנים, הם חולקים כבוד למרבה בילדים. אישה עקרה מקנה לבעלה זכות לגרשה ולישא אישה אחרת במקומה.

אישה שיולדת רק בנות נקראת גם היא אישה עקרה, הבן חשוב להם כדי שיאמר קדיש בבוא העת. בן זכר חשוב כיוון שהוא עוזר לאבי המשפחה בעבודת השדה.

הנישואים נערכים כידוע בגיל צעיר וזה מביא בעקבותיו חיכוכים ומריבות בגלל אי התאמה בין בני הזוג. המריבות מביאות בעקבותיהן לגט.